המסר המיני - למה הוא הופך דומיננטי יותר יותר 

למה היא מתפשטת והוא הולך כטווס?

אנחנו הולכים מרצון ובאופן טבעי לקראת שואה אנושית. האם כל מה שנשאר לנו לעשות זה להתפשט?

כל אדם צריך בראש ובראשונה אנרגיה. שני ספקי אנרגיה יש לו לאדם – אנרגיה אנכית ואנרגיה אופקית.

האנרגיה הראשונית היא האנרגיה האנכית. את ערוץ האנרגיה הזו ניתן לפתוח דרך חיבור לחוכמה האינסופית שביקום, המשך דרך חיבור לעצמי, הבנת מקומי ותפקידי ביקום ולסיום במימוש עצמי שתואם את תפקידי ביקום ועלי אדמות.

האנרגיה המשנית היא האנרגיה האופקית. את האנרגיה שקיבלנו מהערוץ האנכי עלינו להעביר לסביבה דרך אינטראקציה בינאישית המבוססת על נתינה ועל ראיית האחר. צעקות, גערות, שיפוטיות ושתלטנות לא יספקו לנו את האנרגיה המיוחלת.

הזרימה הנכונה תבוא לידי ביטוי בקבלת אנרגיה בצורה אנכית מהיקום והעברתה לסביבה אנושית שסביבנו בדרך של נתינה אופקית. הגמול והאישור על כך שהזרימה מתרחשת בצורה הנכונה הוא בריאות פיזית ונפשית שבאה לידי ביטוי בתחושה של אושר. בלי נתינה לסביבה האנושית לא תגיע אנרגיה מהיקום גם אם הערוץ האנכי פתוח. לצורך כך נבראנו חברותיים ולכן גם נאמר 'לא טוב היות האדם לבדו'. לא יתכן שנסתפק רק בגידול כלב או דגים או בטיפוח גינת הירק והעציצים שאנחנו מגדלים במרפסת.

האמצעים הטכנולוגים שמאפשרים תקשורת בינאישית פוגעים ביכולת שלנו ליצור קשר. פייסבוק, ווצאפ, סמס הם לא אמצעים שיוצרים קשר בינאישי. בתוך ההודעות אין כבר התייחסות אישית לצד השני. פעם היו פונים אישית ואומרים, מה שלומך, מה את עושה הערב, האם תרצי לצאת איתי לסרט? היום יש רק הודעה לקונית המסתכמת ב-'ת'באה לסרט?'

הטכנולוגיה בנויה על שיטה שבה יש אוסף גירויים עצום שמשתנה כל כמה שניות. כתוצאה מכך כל אחד מאיתנו מתפתה להישאר צמוד לטלביזיה, לסמארטפון ולאינטרנט.

אמצעים אלו הם גם ספקי תוכן וידע אינסופיים. הזמינות והקלות המתלווה לתהליך השגת המידע גורמים לנו  להישאר מול המחשב ולא לחפשו בעזרת אנשים אחרים. היום כבר לא שואלים 'איפה רחוב אלנבי' כי יש WAZE, ולא שואלים 'סליחה מה השעה' כי יש בסמארטפון.

הטכנולוגיה למדה אותנו לחשוב שיש אפשרות לסיפוק מיידי של מטרות. כתוצאה מכך איבדנו את התהליך, שהוא בעצם ה-מטרה. הדרך, הלמידה, ההתפתחות, רכישת המיומנויות והתובנות הם המטרה. התוצאה היא רק ההוכחה שהלכנו בדרך, הבונוס.

הטכנולוגיה לימדה אותנו להפסיק לחשוב בעצמינו ולהתמקד באובייקט שהוא חיצוני לנו לשם קבלת תשובות, רעיונות, תובנות ובעצם, כמעט הכל. כתוצאה מכך אנחנו לומדים לחפש את התשובות 'שם', בחוץ, אצל האחר, ולא אצלנו. כתוצאה מכך החיבור לעצמי פוחת ומנגד צפים ועולים מצפנים ומורי דרך חדשים כמו פרסומות, דוגמניות, מדינות, אנשי ציבור וידוענים כריזמטיים, שבלי משים קובעים לנו איך נתנהג, מה נלבש איך נחשוב ומהי האמת. יש היום לא מעט אנשים שהתנהגותם מראה שהם רוצים להיות כמו ההוא או ההיא ורק לא כמו הם עצמם.

אז, השגתי את המטרה אבל איבדתי את עצמי. אני יודע מה ללבוש, איפה לקנות הכי זול, מה השעה בטימבוקטו ומה מפלס הקרחון בגרינלנד אבל אני לא יודע מי אני.

השגתי את המטרה אבל אני בודד, לא מאושר, והכי נורא, המטרה החומרית שלשמה התאמצתי כל כך התגלתה כאכזבה גדולה. במקום להביא לי את האושר הנכסף, כמו שרמזו לי בפרסומות, מסיבה לי המטרה נזק ומשמידה אותי.

השגתי את המטרה אבל נשארתי נכה. מיומנויות חברתיות הולכות ונכחדות, היכולת להרגיש פוחתת והיכולת לבחור מומרת בהקשבה ובציות לגורם אחר וחיצוני לנו.

איבוד של שני ספקי האנרגיה, האופקית והאנכית, ואיבוד המיומנות לספק אותם לעצמו ובעצמו, ישאיר את האדם בודד ומדוכא וסופו שיכחד מן העולם. בלי האפשרות לחוות אושר בלי הטעם בחיים ובלי טעם ליצור חיים חדשים.

הנשמה שלנו היא רוחנית ולכן הסיפוק שלה צריך להיות רוחני. הגוף הפיזי הוא רק כלי זמני  להכלת הנשמה הרוחנית הנצחית. הגוף אמור להתכלות ואילו הנפש אמורה להמשיך ולהתגלגל.

הסיפוק הרוחני יושג בתהליך של למידה את מהות החיים, למידה של מי אתה ומהו תפקידך ביקום והשתלבות במארג החיים בדרך של מימוש עצמי ונתינה. כל אלה יביאו את האושר. התהליך הזה אפשרי רק דרך אינטראקציה בינאישית. לא ניתן לפתח את אישיותך אם רק תקרא ספרים או תצפה בטלביזיה.

הקלה על ההתנהלות של חיינו החומריים לא תביא את האושר. עובדה, הגענו לירח אבל אנחנו לא יותר מאושרים, פיתחנו טלסקופ חלל שנקרא 'הבל' אבל אנחנו עדיין אהבלים באשר ליכולתנו להשיג יותר אושר.

הנפש לא מרפה לעולם ולא מפסיקה להזכיר לנו שיש לכל אחד מאיתנו תפקיד ועבודת תיקון אישית. אם התנאי הבסיסי הוא קיומה של אינטראקציה בינאישית אז איך ניתן למלא את התנאי הבסיסי הזה כשאנחנו מכוונים להקטנת האינטראקציה הבינאישית?

הנפש מדברת איתנו דרך הגוף. כדי לקיים אינטראקציה בינאישית משדר הגוף שלנו בשלב הראשון – תראו אותי.

אבל, איך הוא יפנה אליה אם הוא כבר שכח איך לפנות, ולא יודע מה זה קשר, ולהקים משפחה זה נשמע כמו מדע בדיוני, או סרט אימה.

והיא, איך היא תפנה אליו אם הוא שקוע בסמארטפון שלו, ואם היא תפנה הוא בטח יענה לה, רגע, אני באמצע המשחק, ואם היא תציע לו להקים משפחה הוא יגיד לה שיזה יקר ובלאו הכי כולם מתגרשים אז בשביל מה.

הנפש שלנו, שיודעת שאנחנו בסכנת הישרדות, מפעילה את הגוף ובעיקר את צ'אקרת הבסיס ואת צ'אקרת המין. שתי צ'אקרות אלו, הממוקמות בחיץ הנקביים ובאברי המין, מייצגות את נושא ההישרדות שבא לידי ביטוי בנושאי משנה כמו – יציבות, שורשים, שייכות, מיניות, רגשות ויצירתיות, ובשתי זכויות בסיסיות – הזכות לקבל והזכות להרגיש. כך הגיעה הנפש שלנו לבחירה, דרך הגוף, באמצעי הכי חזק לצורך משיכת תשומת לב לצורך הישרדות והוא - המסר המיני.

לכן, היא, כל שנה יותר חשופה, מגדילה כאן, מקטינה שם, השדר הוא תראו את גופי, תראו עד כמה אני סקסית ומפתה, תראו עד כמה אני יכולה להיות מאהבת מוצלחת, תראו כמה אני דומה לזאת מהתמונות.

לכן גם הוא, הולך כל יום לחדר כושר, מוריד שיער, משתזף, חובש משקפי שמש אופנתיות, חושף את שריריו בכל הזדמנות, וכל הופעתו אומרת, תראי אותי, אני משהו בין טרזן לאפולו, איתי את מוגנת ונחשקת לעולמי עד.

האושר הוא פונקציה של מימוש עצמי במסגרת ההשתלבות במערך הקוסמי של היקום. מימוש עצמי, מיצוי היעוד האישי, התיקון האישי, כל אלה אפשריים רק במסגרת של יחסי גומלין עם הסביבה האנושית. התרבות בה אנו חיים גורמת לנו להתרחק מסביבה אנושית ואפילו מהאני העצמי שלנו. התרחקות זו מונעת מהנשמה מלבצע את התיקון שאותו היא צריכה לעשות. כתוצאה מכך, הנפש, שדוחפת חזרה לאינטראקציה בינאישית, מפעילה את הגוף וגורמת לו לבצע אוסף של התנהגויות שהמסר שלהן הוא - תראו אותי. בראש אוסף ההתנהגויות נמצא - המסר המיני.